נועזת ולוחמת, אצילת נפש ואשת חסד! בשנת 1974 יצאתי מרחם אמי, וכעת כל זיכרונותיי צפים ועולים ומתערבבים זה בזה עם דמעותיי. אמא גידלה לבדה אותי ואת אחי בבית דתי, עגונה הייתה במשך עשרים שנה. משפחה קטנה היינו – שולחן יציב ואיתן העומד על שלוש רגליים.
אמא הייתה מורה לספרות ויועצת חינוכית, אשת חינוך. מלאת אופטימיות, קשב וחיוך, יד חמה ומילים רבות וטובות. קשר סימביוטי היה ביננו בילדותי, בנעוריי ובבגרותי עד לשנותיה האחרונות, שבהן הוחלפו תפקידינו.
אמי האהובה ילדה אותי בבית חולים "השרון" ב-4 באוקטובר 1974, י"ח בתשרי תשל"ה. באותו בית חולים ממש, ב-26 בדצמבר 2023, ילדתי אני את אמי לעולם הבא.
אמא לא באמת מתה, עוסק בפרֵדה מאם ובתהליכי האבל. האלמנטים המשותפים נוגעים בתוואי היתמות, הכאב, הגעגוע, הבדידות והמציאות החדשה הבלתי ניתנת לייצוג במלוא עוצמתה. האובדן הטבעי הפיזי וזה שאינו מתכלה הוא חוויה טבעית ובו זמנית טראומטית ומטלטלת.
ציר התמה מונע בהקשר ביוגרפי שלי מחברת הספר: חווית אבלי האישי על אודות מות אמי האהובה. אולם הסיפור הפרטי טעון כתמיד בחוויה האנושית בקולקטיבי ובאוניברסלי. בתהליך מורכב ומתמשך של אובדן אם, ערעור תפיסת המציאות, יתמות ושלבי האבל: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. זאת נוסף על עיסוק בפירוק בית האם ובפרדה מחפציה, במשמעות החיים והמוות, בהקשר הביוגרפי, בהשפעת זיכרונות העבר, בהכרה בקיומנו המעגלי ובמוות כמנוע להתפתחות והגשמה, ובחיפוש אחר סימנים לנוכחות האם בעולם שאחרי לכתה, בבחינת אפשרות להמשיך את הקשר בממדים אחרים.
בסרט "במבי" בעיבודו של דיסני משנת 1924, הסצנה האייקונית "מות האם" היא נקודת עלילה מכריעה. האם והבן בורחים, ירייה מצלצלת, ובמבי נותר לבדו בעולם שנדם. אייל מופיע לפניו ומודיע לו רשמית: "אמא שלך כבר לא יכולה להיות איתך." הסצנה מונגשת באנימציה תמימה המשרתת את אימת החרדה הארכיטיפית: נטישה, איבוד ומות האם. דמותו של במבי עוברת תהליך רגשי ומטפורי, הכרה בכאב שבלתי ניתן לתיקון ומסע גדילה.
איילה בוגרת למודת קרבות חיים אני, ואף על פי כן, היעלמות אמי מכה בי ומערערת את זהותי ואת יציבות הקרקע שתחתיי, בנבכי הנפש והרחם. אובדן האחיזה בה מצמיח ומכתיר גם אותי כיורשת היער.
ספר זה מתלווה לתערוכה שהוצגה בגלריה מנשר אוגוסט-אוקטובר 2025. היצירות שהוצגו בתערוכה וחלקן מוצגות בספר הינן בהיבט הקונטקסטואלי מוכפפות סובייקטיבית, בבחינת "רדי-מייד אוצרותי", לטובת האוטוביוגרפי, ועל כך תודתי העמוקה לאמנים.
נורית טל-טנא - מחברת הספר ואוצרת אמנות. נשואה ואמא לשלושה, מאמינה בכוחה של האמנות לעורר למודעות ולשינוי, רבות מהתערוכות אותן היא אוצרת מתמקדות בזיקה להיבטים חברתיים, חלקן במתן ביטוי בהיבט אוטוביוגרפי. כאשר היצירות המוצגות בתערוכה ובספר מתפקדות כמענה המהדהד למילולי, והן אוגדו כרב-שיח לשירות הנרטיב האוצרותי. אקט שהינו בבחינת הקצנת גישת "האוצר היוצר" לכדי "האוצר כמרכז".
בין התערוכות שאצרה על פי גישה זו האיש בחליפה החומה – A tale to tell" – על אודות אלימות מינית,2021 . והתערוכה: "אי-מהות – דיכאון אחרי לידה",2011 שבעקבותיה ב2019 הוציאה את ספרה "הדובה הגדולה - מדברות על דיכאון אחרי לידה.
ראיון במה שכרוך - מגישים: מיה סלע ויובל אביבי
אפשרי גם רכישה דרכי
